קרה לכם פעם ש"פשוט ידעתם" משהו?

• שכדאי להתקשר למישהו.
• שמשהו בעסקה אינו מרגיש מדויק.
• שאדם מסוים נכון לכם.
• שכדאי ללכת דווקא בדרך מסוימת.

ואז התחיל הוויכוח בתוך הראש:

• זו האינטואיציה שלי?
• זה הפחד שלי?
• או שאולי אני פשוט שומע/ת את מה שאני רוצה לשמוע?

זו בעיניי אחת השאלות החשובות ביותר לכל מי שעובד עם אינטואיציה, טארוט, מטוטלת או כתיבה אינטואיטיבית.

כי ללמוד לקבל מסרים זה דבר אחד. ללמוד להבחין מהיכן הם מגיעים – זו כבר מיומנות אחרת לגמרי.

קודם כול: אינטואיציה ופחד יכולים להרגיש דומים

וזו בדיוק הסיבה שקל להתבלבל ביניהם.

• שניהם יכולים להופיע במהירות.
• שניהם יכולים ליצור תחושה בגוף.
• ושניהם יכולים לומר: "אל תעשה את זה."

אבל יש ביניהם הבדל חשוב.

ולפעמים שתיהן מדברות באותו רגע.

סימן 1: פחד מספר סיפור. אינטואיציה לעיתים מגיעה כידיעה קצרה

פחד אוהב הסברים.

• "ואם זה יקרה…"
• "ומה אם הוא יעזוב…"
• "ואם אכשל…"
• "ואם אעשה טעות…"

מחשבה אחת מולידה עוד מחשבה ועוד אחת.

אינטואיציה יכולה להגיע בצורה הרבה יותר פשוטה:

• "חכי."
• "תתקשרי."
• "זה נכון."
• "משהו כאן דורש בדיקה."

בלי נאום שלם. לפעמים רק ידיעה.

סימן 2: פחד דורש תשובה עכשיו

שימו לב למילה: עכשיו.

• אני חייבת לדעת.
• אני חייב להחליט.
• אני חייבת לפתוח עוד קלף.
• אני חייב לבדוק שוב במטוטלת.
• אני חייב לקבל תשובה.

דווקא הדחיפות הזו יכולה להיות סימן שכדאי לעצור.

כשאנחנו מוצפים רגשית, היכולת שלנו להתבונן בבהירות יכולה להצטמצם.

לפעמים הדבר החכם ביותר שאפשר לעשות עם המטוטלת או הקלפים הוא פשוט להניח אותם בצד.

סימן 3: כשאנחנו רוצים תשובה מסוימת, אנחנו עלולים להתחיל "לנהל משא ומתן" עם הכלי

נניח ששאלתם את המטוטלת: "האם נכון לי לעשות X?"

קיבלתם "לא". ואז:

• "האם אולי בעוד שבוע?"
• "בעוד שבועיים?"
• "ואם אעשה קודם משהו אחר?"
• "את בטוחה?"

ואז עוברים לטארוט. ואחר כך לחברה. ואחר כך לעוד פריסה.

שימו לב למה שקורה. כבר איננו חוקרים. אנחנו מחפשים מישהו שייתן לנו את התשובה שרצינו מלכתחילה.

זה אחד הסימנים החשובים ביותר לעצור.

סימן 4: אינטואיציה אינה תמיד התשובה שנעים לשמוע

אנחנו נוטים לחשוב שאינטואיציה אמורה להרגיש נפלא.

אבל לפעמים הידיעה הפנימית אומרת:

• הגיע הזמן לסיים.
• הגיע הזמן להציב גבול.
• הגיע הזמן להתחיל מחדש.
• הגיע הזמן לדבר.
• הגיע הזמן להודות שמשהו כבר אינו מתאים.

המסר יכול להיות מאתגר. ועדיין להיות שקט וברור.

סימן 5: בדקו מה ידעתם לפני שהרמתם את המטוטלת

זה תרגיל שאני מאוד אוהבת.

לפני שאתם שואלים את המטוטלת, כתבו על דף: "מה אני חושב/ת שהתשובה תהיה?"

ומתחת: "איזו תשובה אני רוצה לקבל?"

אלה שתי שאלות שונות לחלוטין. לדוגמה:

פתאום גילינו משהו חשוב עוד לפני שהמטוטלת התחילה לזוז.

סימן 6: השתמשו בטארוט כדי לגלות את מה שמסתתר מתחת לשאלה

במקום לשאול: "האם הוא מתאים לי?"

אפשר למשוך קלף ולשאול: "מה גורם לי להזדקק כרגע לתשובה?"

זו שאלה אחרת לחלוטין.

• אולי יעלה פחד להישאר לבד.
• אולי התלהבות.
• אולי חוסר אמון.
• אולי דפוס ישן.
• אולי משהו בקשר שבאמת דורש תשומת לב.

הקלף אינו חייב להחליט עבורכם. הוא יכול לעזור לכם לראות את עצמכם.

סימן 7: תנו לכתיבה לחשוף את הקול השלישי

קחו מחברת. כתבו: "אם הייתי משחרר/ת לרגע גם את הפחד וגם את התוצאה שאני רוצה – מה הייתי יודע/ת?"

ועכשיו כתבו במשך חמש דקות.

• בלי מטוטלת.
• בלי טארוט.
• בלי גוגל.
• בלי להתייעץ.

רק אתם והדף.

לפעמים דווקא אחרי שמוציאים מהחדר את כל הכלים, אפשר לשמוע משהו שהיה שם כל הזמן.

מבחן שלושת הקולות

כשאני מלמדת לעבוד עם כלים אינטואיטיביים, אני אוהבת להפריד בין שלושה קולות:

• קול הפחד – "מה עלול להשתבש?"
• קול הרצון – "מה אני רוצה שיקרה?"
• קול הידיעה – "מה אני מרגיש/ה שנכון, גם אם עדיין איני יכול/ה להסביר למה?"

עכשיו קחו את השאלה שמעסיקה אתכם וכתבו תשובה אחת מכל קול.

אל תנסו מיד להחליט מי צודק. פשוט תנו לשלושתם לדבר.

זה תרגיל קטן שיכול לחשוף המון.

ומה אם גם אחרי כל זה אין תשובה?

אחת המיומנויות החשובות ביותר בעבודה אינטואיטיבית היא היכולת לומר: "כרגע אין לי מספיק בהירות."

לא כל דבר צריך לדעת מיד. לא כל שאלה צריכה תשובה היום.

ולפעמים השאלה הנכונה אינה: "מה התשובה?" אלא: "מה עוד אני צריך/ה לדעת לפני שאוכל לקבל החלטה?"

זו הסיבה שאני מלמדת שלושה כלים ולא כלי אחד

טארוט, מטוטלת וכתיבה אינטואיטיבית עושים עבורי עבודות שונות.

• הטארוט עוזר לראות.
• המטוטלת עוזרת לדייק.
• הכתיבה האינטואיטיבית עוזרת להקשיב.

אבל מעל שלושתם נמצאת מיומנות חשובה יותר: לדעת לשאול.

כי אפשר להחזיק את המטוטלת הטובה בעולם, להכיר את כל 78 קלפי הטארוט ולכתוב עשרה עמודים ביום. ועדיין לשאול את השאלה הלא נכונה.

שאלת המפתח של שרית-ה

בפעם הבאה שאתם מחפשים תשובה, עצרו לפני שאתם פונים לכלי ושאלו:

אל תמהרו לענות. זו בדיוק מסוג השאלות ששווה לשבת איתן.

אז איך באמת מפתחים אינטואיציה?

לא באמצעות ניסיון להיות תמיד צודקים. אלא באמצעות תרגול.

• שואלים.
• בודקים.
• כותבים.
• מתבוננים במה שקרה בפועל.
• לומדים לזהות את הפחדים שלנו.
• לומדים לזהות את הרצונות שלנו.

ולאט לאט מתחילים להכיר גם את הקול השקט שנמצא מתחת לשניהם.

זו בעיניי העבודה האמיתית עם אינטואיציה. וזו גם הדרך שבה אני מלמדת טארוט, מטוטלת וכתיבה אינטואיטיבית.

על שרית-ה אשרוב

מתקשרת ומאמנת לריפוי עצמי בשיטת "שאלת מפתח". מלווה אנשים וארגונים דרך תקשור, מטוטלת, טארוט וכתיבה אינטואיטיבית – לחיבור פנימי וצמיחה משמעותית.

לקביעת פגישת ייעוץ / אימון ›