מכירים את הרגע הזה?
אתם כבר בדרך החוצה, התיק על הכתף, הנעליים על הרגליים, ופתאום אתם מגלים שהמפתחות נעלמו.
אתם בטוחים שהנחתם אותם על השולחן.
בודקים. הם אינם שם.
פותחים את התיק. מרוקנים מגירות. מחפשים בכיסי המעיל. אפילו במקרר כבר הצצתם.
ואז מתחיל הדבר המעניין באמת.
ככל שאתם מחפשים יותר, כך אתם נלחצים יותר.
עכשיו דמיינו שמישהו אומר לכם:
נשמע מסקרן?
השימוש במטוטלת לצורך חיפוש חפצים אבודים הוא מסורת מוכרת.
אבל איך זה עובד? האם המטוטלת באמת יכולה להצביע על המקום שבו נמצא החפץ? ואיך אפשר להתנסות בזה בעצמנו?
בואו נבדוק.
מטוטלת היא משקולת קטנה התלויה על חוט או שרשרת.
כשמחזיקים אותה ביד, היא יכולה לנוע מצד לצד, קדימה ואחורה או בתנועה מעגלית.
שאלות שאפשר לשאול:
נחזור למפתחות שנעלמו.
אתם מסתובבים בבית כבר עשר דקות.
במקום להמשיך לפתוח את אותן מגירות שוב ושוב, שבו לרגע.
ועכשיו שאלו את עצמכם:
ורק עכשיו אפשר להכניס את המטוטלת לתמונה.
לתרגול הראשון אני ממליצה לבחור חפץ קטן ולא יקר.
מפתח, עט, טבעת פשוטה או מטבע.
אם זו הפעם הראשונה שלכם, עדיף לתרגל עם חפץ שהנחתם בעצמכם במקום ידוע, ורק אחר כך לעבור לניסוי שבו מישהו אחר מסתיר אותו.
המטרה היא ללמוד איך המטוטלת מגיבה ואיך בונים שאלות ברורות.
החזיקו את המטוטלת בנוחות, כשהמרפק נשען על השולחן.
שאלו:
הבחינו בתנועה.
לאחר מכן:
ולבסוף:
התנועות יכולות להשתנות מאדם לאדם.
הכיול הוא דרך להגדיר סימנים מוסכמים לתרגול, ולא דרך לאמת שהמטוטלת יודעת היכן החפץ נמצא.
במקום לשאול מיד "איפה המפתחות?" התחילו בשאלה מצומצמת יותר.
אם התנועה מייצגת כן, אפשר להמשיך.
כך אנחנו הופכים חיפוש מבולגן לתהליך מסודר.
רק זכרו: תשובת המטוטלת היא השערה לתרגול, ולכן כדאי לבדוק אותה במציאות.
זו שאלה חשובה.
נניח שבהתחלה המטוטלת הצביעה על חדר השינה.
אחרי כמה דקות היא מצביעה על המטבח.
מה עושים?
קודם כול, זוכרים שהמטוטלת אינה מכשיר איתור.
התנועה שלה עשויה להשתנות בגלל האופן שבו אנחנו מחזיקים אותה, המחשבות שלנו והציפייה לתשובה.
אם אתם מוצאים את עצמכם שואלים שוב ושוב את אותה שאלה בתקווה לקבל תשובה מסוימת, כדאי לעצור.
אני רוצה לחזור לרגע למפתחות מתחילת הסיפור.
לפעמים אנחנו מניחים חפץ במקום כלשהו בלי להיות באמת נוכחים.
הראש שלנו כבר במשימה הבאה.
אנחנו עונים להודעה, מדברים בטלפון, חושבים על העבודה או מתכננים את מחר.
והיד?
היא מניחה את המפתחות איפשהו.
כעבור שעה אנחנו מחפשים אותם, ומשוכנעים שמישהו הזיז אותם.
אולי התרגול עם המטוטלת יכול להזכיר לנו משהו עמוק יותר:
כמה פעמים ביום אנחנו עושים דברים בלי לשים לב שאנחנו עושים אותם?
וכמה פעמים אנחנו מחפשים בחוץ משהו שהיה קל יותר למצוא אילו היינו נוכחים ברגע שבו הנחנו אותו?
מבחינתי, זו אחת המתנות של עבודה עם שאלות.
יש אנשים שמספרים על חוויות שבהן נעזרו במטוטלת ומצאו חפצים שחיפשו.
יש גם מי שמנסים ולא מצליחים.
סיפורים אישיים יכולים להיות מסקרנים, אך הם אינם מוכיחים שהמטוטלת מזהה מיקום נסתר.
מה שכן אפשר לעשות הוא להתנסות, לרשום תוצאות, להשוות לניחוש אקראי ולגלות מה אנחנו לומדים על עצמנו במהלך הדרך.
ואם בדרך גם מצאתם את המפתחות?
נהדר.
רק זכרו לבדוק בפעם הבאה גם בכיס של המעיל.
לפעמים אנחנו מחפשים תשובה.
לפעמים אנחנו מחפשים כיוון.
ולפעמים כל מה שאנחנו צריכים הוא לעצור, להתבונן ולשאול שאלה אחרת.
כי השאלה הנכונה יכולה לשנות את הדרך שבה אנחנו מחפשים.
שרית אשרוב
יש אנשים שמספרים שנעזרו במטוטלת ומצאו חפצים, ויש מי שמנסים ולא מצליחים. סיפורים אישיים אינם מוכיחים שהמטוטלת מזהה מיקום נסתר, ולכן כדאי להתייחס לתשובה שלה כהשערה לתרגול ולבדוק אותה במציאות.
עוצרים, נושמים עמוק ומשחררים את הכתפיים, ושואלים: "מתי הייתה הפעם האחרונה שאני זוכר/ת שהחזקתי את המפתחות?". לפעמים הזיכרון חוזר דווקא כשמפסיקים לרדוף אחריו.
מתחילים בשאלה רחבה כמו "האם המפתחות נמצאים בבית?", ואם התנועה מייצגת כן, מצמצמים בהדרגה: קומה, חלק ציבורי של הבית, חדרי שינה. כך חיפוש מבולגן הופך לתהליך מסודר.
עם חפץ קטן ולא יקר, כמו מפתח, עט, טבעת פשוטה או מטבע. עדיף להתחיל עם חפץ שהנחתם בעצמכם במקום ידוע, ורק אחר כך לעבור לניסוי שבו מישהו אחר מסתיר אותו.
זוכרים שהמטוטלת אינה מכשיר איתור, והתנועה שלה עשויה להשתנות בגלל האחיזה, המחשבות והציפייה לתשובה. אם שואלים שוב ושוב בתקווה לתשובה מסוימת, כדאי לעצור, לנשום ולחזור לחיפוש רגיל ושיטתי.
מתקשרת ומאמנת לריפוי עצמי בשיטת "שאלת מפתח". מלווה אנשים וארגונים דרך תקשור, מטוטלת, טארוט וכתיבה אינטואיטיבית – לחיבור פנימי וצמיחה משמעותית.
הירשמו לקבלת טיפים ומסרים וקבלו את המדריך שלי לדימוי גוף מנצח
המייל שלכם שמור בידיים טובות. הפרטיות חשובה שלכם חשובה לי.
