⏱️ זמן קריאה משוער
ויש אנשים שאנחנו אומרים שסלחנו להם.
ויש אנשים שרק המחשבה עליהם עדיין עושה משהו בגוף.
אך לקראת יום כיפור אני רוצה להציע שאלה אחרת.
לא:
אלא:
- על הבחירה ההיא.
- על השנים שבזבזתי.
- על הקשר שנשארתי בו יותר מדי.
- על האדם שפגעתי בו.
- על ההזדמנות שלא לקחתי.
- על הפעם שבה שתקתי.
- על הפעם שבה דווקא דיברתי.
- על הכסף.
- על הגוף.
- על ההורות.
- על הדברים שהיום, עם כל מה שאני יודע/ת, הייתי עושה אחרת.
לפעמים האדם שאנחנו ממשיכים להעמיד למשפט הכי הרבה זמן…
הוא אנחנו.
יום כיפור אינו רק יום של "סליחה"
במסורת היהודית יום כיפור קשור לתשובה, וידוי, בקשת סליחה וכפרה.
אבל יש בו הבחנה חשובה במיוחד:
עבירות שבין אדם למקום ועבירות שבין אדם לחברו אינן מטופלות באותה דרך. המשנה מלמדת שיום הכיפורים אינו מכפר על פגיעה שבין אדם לחברו עד שמרצים את האדם שנפגע.
כלומר, סליחה אינה מילת קסם.
- אם פגעתי – יש גם אחריות.
- אם אפשר לתקן – מתקנים.
- אם צריך לבקש סליחה – מבקשים.
ואם אני זה שנפגע?
גם שם יש תהליך.
ולכן אני אוהבת את יום כיפור דווקא מפני שהוא אינו מזמין אותנו רק "לשחרר אנרגיה".
הוא מזמין אותנו להיות אמיצים מספיק כדי להסתכל.
קחו מטוטלת. אך אל תשאלו אותה ממי לבקש סליחה
זה בדיוק המקום שבו אפשר לעבוד אחרת.
אני לא רוצה שהמטוטלת תחליט:
- "האם אני אשמה?"
- "האם הוא אשם?"
- "האם היא סלחה לי?"
אלה שאלות שמעבירות החוצה משהו ששייך לנו.
במקום זאת, קחו מחברת וכתבו ארבעה משפטים:
- יש אדם שאני עדיין כועס/ת עליו.
- יש אדם שאני יודע/ת שפגעתי בו.
- יש משהו שאני עדיין מאשים/ה את עצמי עליו.
- יש משהו שאני מוכן/ה להשאיר מאחור.
אל תכריחו את עצמכם למלא את כולם.
שימו לב דווקא למשפט שקשה לכם להשלים.
יכול להיות ששם מתחילה העבודה.
עכשיו אפשר להכניס את המטוטלת
בחרו נושא אחד שעלה.
לא את הכואב ביותר בחייכם.
משהו שאתם מרגישים בטוחים לפגוש.
במקום לשאול:
נסו:
אם עולה כן, המשיכו לחקור.
- האם המטען קשור לכעס?
- לעלבון?
- לאשמה?
- לבושה?
- לאכזבה?
- לפחד?
- לצורך שעדיין לא קיבל הכרה?
המטוטלת אינה עושה כאן את תהליך הסליחה.
היא יכולה לעזור לנו למצוא את הדלת שדרכה כדאי להיכנס.
לפעמים אנחנו אומרים "סלחתי", אך הגוף עוד מחזיק משהו
נסו לחשוב על אדם שאמרתם שכבר סלחתם לו.
אמרו את שמו.
מה קורה בגוף?
- הנשימה נשארת רגועה?
- הלסת מתכווצת?
- הבטן?
- הכתפיים?
- עולה משפט מיד?
- רצון להסביר שוב למה הוא לא היה בסדר?
אין כאן מבחן שעובר או נכשל.
וסליחה אינה מחייבת למחוק זיכרון, לחזור לקשר או להסכים עם מה שקרה.
לפעמים היא מתחילה פשוט בהכרה:
ויש משהו מאוד משחרר באמת הזאת.
ומה אם אני לא רוצה לסלוח?
אז אל תכריחו את עצמכם.
יש תפיסה רומנטית של סליחה שלפיה אנחנו אמורים להגיע לרגע שבו הכול מתמוסס ואנחנו מרגישים רק אהבה.
החיים מורכבים יותר.
- אפשר להפסיק לתת לאירוע לנהל אותנו בלי להצדיק אותו.
- אפשר להניח כעס בלי לפתוח מחדש דלת לאדם שפגע בנו.
- אפשר לסלוח ועדיין להציב גבול.
- ואפשר להיות בתהליך שבו עדיין איננו מוכנים לסליחה.
ועכשיו מגיעה השאלה שאני חושבת שהכי קשה לשאול
קחו את המטוטלת ביד.
חשבו על הדבר שאתם מאשימים את עצמכם בו.
ושאלו:
עצרו.
אם עולה כן, אל תשאלו מיד עוד שאלה.
כתבו:
- אולי אני לא מרשה לעצמי להצליח.
- אולי אני חוזר/ת שוב ושוב על הסיפור.
- אולי אני אומר/ת לעצמי שאני "כזאת".
- אולי אני מפחד/ת לבחור שוב.
- אולי אני ממשיך/ה לשלם היום על החלטה שקיבל אדם שהייתי לפני עשר שנים.
ועכשיו כתבו:
זו יכולה להיות אחת השאלות החשובות ביותר במאמר הזה.
סליחה עצמית אינה פטור מאחריות
אם פגענו במישהו, "אני סולח/ת לעצמי" אינו מוחק את הפגיעה.
אולי יש מקום להתנצל.
- לתקן.
- להחזיר.
- לשנות התנהגות.
- לקחת אחריות.
אבל אחרי שעשינו את מה שאנחנו יכולים לעשות…
מגיעה שאלה נוספת:
חרטה יכולה ללמד אותנו.
אשמה יכולה לסמן שחצינו ערך חשוב.
אבל ענישה עצמית אינסופית אינה בהכרח תיקון.
תרגיל "סליחה אינה מחיקה"
בדקו עם עצמכם באילו תחומים בחייכם או באילו מערכות יחסים אתם אוצרים כעס או אשמה, סלחו לעצמכם, או לאחר, והמשיכו הלאה. ניתן לעשות את זה פנים מול פנים או ביניכם לבין עצמכם. כתבו על דף את כל מה שמונע ממכם לסלוח, ובסופו כתבו: אני סולח! / אני סולחת! רצוי אחרי הכתיבה לקרוע או לשרוף את הדף שעליו כתבתם את הדברים
טקס קטן לערב יום כיפור
הניחו לפניכם:
- מטוטלת.
- מחברת.
- נר, אם מתאים ובטוח לכם.
- ושני פתקים.
- על הראשון כתבו:על מה אני מבקש/ת סליחה?
- ועל השני:על מה הגיע הזמן שאפסיק להעניש את עצמי?
כתבו בלי לערוך.
לאחר מכן שאלו את עצמכם לגבי הדברים שעלו:
אם כן – כתבו מה.
אם כן – כתבו מה אתם כן יכולים לבחור היום.
ולבסוף החזיקו את המטוטלת ושאלו:
לא למחוק.
לא לשכוח.
לא להפוך את העבר למשהו שהוא לא היה.
רק לעשות את הצעד הבא.
ויש עוד אדם אחד ברשימת הסליחות
לפני שאתם מסיימים, הסתכלו במראה.
באמת.
לא כמטאפורה.
הסתכלו לעצמכם בעיניים.
ואמרו:
- עשיתי בחיים גם דברים שאני גאה בהם וגם דברים שהיום הייתי עושה אחרת.
- אני לוקח/ת אחריות על מה ששייך לי.
- אני מתקנ/ת את מה שאני יכול/ה.
- ואני מסכימ/ה לאפשר לעצמי להמשיך לגדול.
שימו לב מה קורה.
אולי המשפט האחרון יהיה דווקא הקשה ביותר.
שאלת המפתח של שרית-ה 🔑
אולי זו אחת המתנות הגדולות של יום כיפור.
לא האפשרות למחוק את מה שהיה.
אלא האפשרות לפגוש אותו ביושר, לקחת ממנו אחריות וחוכמה…
ולבחור שלא לקחת את העונש איתנו לעוד שנה.
גמר חתימה טובה 🤍
שרית-ה אשרוב
שאלות נפוצות
האם יום כיפור מכפר גם על פגיעה באדם אחר?
המשנה מלמדת שיום הכיפורים אינו מכפר על פגיעה שבין אדם לחברו עד שמרצים את האדם שנפגע. כלומר, אם פגעתי יש גם אחריות: אם אפשר לתקן – מתקנים, ואם צריך לבקש סליחה – מבקשים.
איך מטוטלת יכולה לעזור בתהליך של סליחה?
המטוטלת אינה עושה את תהליך הסליחה ואינה מחליטה מי אשם. היא יכולה לעזור לבדוק אם עדיין יש מטען רגשי סביב אירוע, ולזהות למה הוא קשור – כעס, עלבון, אשמה, בושה, אכזבה או פחד.
מה עושים אם אני לא רוצה לסלוח?
לא מכריחים. אפשר להפסיק לתת לאירוע לנהל אותנו בלי להצדיק אותו, לסלוח ועדיין להציב גבול, או להיות בתהליך שבו עדיין לא מוכנים לסליחה. גם "עוד לא" הוא מקום אמיתי.
האם סליחה עצמית פוטרת מאחריות?
לא. אם פגענו במישהו, סליחה עצמית אינה מוחקת את הפגיעה – יש מקום להתנצל, לתקן ולשנות התנהגות. אבל אחרי שעשינו את מה שאפשר, ענישה עצמית אינסופית אינה בהכרח תיקון.
איזה טקס אפשר לעשות בערב יום כיפור?
מניחים מטוטלת, מחברת, נר אם מתאים ובטוח, ושני פתקים. על האחד כותבים על מה אני מבקש/ת סליחה, ועל השני על מה הגיע הזמן להפסיק להעניש את עצמי. בסוף שואלים את המטוטלת: "האם אני מוכנ/ה לעשות את הצעד הבא בתיקון?".
על שרית-ה אשרוב
מתקשרת ומאמנת לריפוי עצמי בשיטת "שאלת מפתח". מלווה אנשים וארגונים דרך תקשור, מטוטלת, טארוט וכתיבה אינטואיטיבית – לחיבור פנימי וצמיחה משמעותית.
