⏱️ זמן קריאה משוער
כשהיינו ילדים ידענו.
- ידענו מה בא לנו לעשות.
- ידענו איזה שיר גורם לנו לקפוץ.
- ידענו עם מי כיף לנו.
- ידענו מתי אנחנו רוצים לצאת החוצה, לצייר, לשיר, לרקוד, להשתולל או פשוט לשכב על הרצפה ולא לעשות כלום.
ואז גדלנו.
והתחלנו לשאול שאלות אחרות.
- מה צריך לעשות?
- מה דחוף?
- מה מצפים ממני?
- מה נכון?
- מה כדאי?
- מה יהיה יעיל?
- מה יקדם אותי?
ואיפשהו בין כל השאלות החשובות האלה נעלמה שאלה אחת קטנה:
אני רוצה לעשות איתכם היום משהו קצת אחר עם המטוטלת.
לא לשאול אותה מה יקרה.
לא לבקש ממנה להחליט.
אלא להשתמש בה כדי לצאת ל"חיפוש אחר השמחה".
והחיפוש מתחיל במקום מפתיע.
במה שכבר נמצא בחיים שלכם.
לפני המטוטלת, תיזכרו
קחו רגע.
חשבו על זיכרון שבו הייתם ממש שמחים.
לא "הכול היה בסדר".
שמחים.
- אולי טיול.
- ריקוד.
- ים.
- הופעה.
- ארוחה עם אנשים שאתם אוהבים.
- רגע עם הילדים.
- נסיעה ברכב עם מוזיקה בפול ווליום.
- משהו טיפשי שהצחיק אתכם עד שכאבה הבטן.
עכשיו קחו את המטוטלת ביד.
אל תשאלו כלום.
פשוט חזרו בדמיון לרגע הזה.
מה קורה למטוטלת?
זו אינה בדיקה מדעית של "רמת השמחה". תנועת מטוטלת מושפעת גם מתנועות שרירים זעירות ולא מודעות.
ודווקא משום כך התרגיל מעניין.
ב-College of Psychic Studies, בהדרכה המבוססת על עבודתה של Cassandra Eason, מציעים להיזכר ברגע שמח במיוחד בזמן שלומדים לזהות את תגובת ה"כן" של המטוטלת. אחר כך נזכרים בחוויה של אכזבה כדי לזהות תגובה שונה. (The College of Psychic Studies)
כלומר, לפני ששאלנו משהו…
הרגש כבר פגש את הגוף.
עכשיו אני רוצה שתעשו "מפת שמחה"
לא מפת מטוטלת מוכנה.
שלכם.
קחו דף ריק וכתבו עליו, מפוזרות, מילים כמו:
- ים
- מוזיקה
- חברים
- משפחה
- לבד
- ריקוד
- בישול
- טבע
- יצירה
- לימודים
- טיול
- ספורט
- מגע
- נתינה
- צחוק
- שקט
- הרפתקה
- אהבה
- עבודה
- רוחניות
- משחק
והוסיפו דברים משלכם.
עכשיו הניחו את המטוטלת במרכז.
ושאלו:
עברו בין המילים.
אל תמהרו לפרש את התנועה כאמת מוחלטת.
שימו לב גם למה שקורה בתוככם כשהמטוטלת מגיעה לכל מילה.
נניח שהיא נעצרה על "משחק"
מתי בפעם האחרונה שיחקתם?
- לא כדי להתפתח.
- לא כדי לייצר תוכן.
- לא כדי להרוויח כסף.
- לא כדי להיות הורים טובים.
- לא כדי להשתפר במשהו.
זו שאלה קצת מסוכנת למבוגרים.
כי לפעמים אנחנו מגלים שהפכנו כמעט כל דבר בחיים למשימה.
אפילו דברים שפעם אהבנו.
ומה אם יצא "חברים"?
אל תשאלו:
"עם מי להיפגש?"
עצרו רגע.
אולי השאלה היא:
יש אנשים שאנחנו אוהבים מאוד.
ויש אנשים שאחרי שעה איתם משהו בנו נעשה קל יותר.
אלה לא תמיד אותם אנשים.
כתבו שמות של חמישה אנשים.
ועכשיו שאלו לגבי כל אחד:
אל תהפכו את התוצאה לציון לאדם.
פשוט שימו לב.
- עם מי אתם יותר אתם?
- עם מי אתם צוחקים?
- ליד מי אתם מרגישים חופשיים?
למי כבר הרבה זמן אתם אומרים:
"אנחנו חייבים להיפגש…"
ולא נפגשים?
אולי זו הפעולה שלכם השבוע.
ויש עוד שאלה שרובנו כמעט אף פעם לא שואלים
פתחו דף חדש.
כתבו את הדברים הקטנים.
לא את הטרגדיות הגדולות של החיים.
דווקא את היומיום.
- גלילה בטלפון.
- חדשות.
- בית מבולגן.
- השוואה לאחרים.
- עומס.
- אנשים מסוימים.
- חוסר שינה.
- ריצוי.
- יותר מדי התחייבויות.
- דחיינות.
- חוסר תנועה.
- עבודה בלי הפסקה.
עכשיו התחילו לבדוק.
לא:
אלא:
זה כבר הרבה יותר מעניין.
כי אולי הבעיה אינה הטלפון.
אולי אלה 40 הדקות שבהן נכנסנו לראות הודעה אחת ויצאנו משם משוכנעים שלכולם יש חיים יפים יותר משלנו.
ומה לגבי אנשים?
פה הייתי נזהרת במיוחד.
לא הייתי שואלת מטוטלת:
"האם האדם הזה שלילי?"
זו שאלה שיפוטית מדי.
במקום זאת:
- "האם אני מרגיש/ה חופשי/ה להיות עצמי בקשר הזה?"
- "האם אני יוצא/ת מהמפגשים שלנו בדרך כלל עם יותר אנרגיה?"
- "האם אני מצמצמ/ת את עצמי ליד האדם הזה?"
פתאום המטוטלת אינה מספרת לנו מי האדם שמולנו.
היא מחזירה אותנו לבדוק מי אנחנו לידו.
עכשיו מגיע התרגיל שאני הכי אוהבת
כתבו עשרה דברים קטנים שיכולים לשמח אתכם השבוע.
קטנים.
לא "לטוס למלדיביים".
למשל:
- ללכת לים.
- לקנות פרחים.
- להתקשר לחברה.
- לרקוד בבית.
- לראות סרט מצחיק.
- לבשל משהו שאוהבים.
- לשבת בבית קפה לבד.
- לצאת לטבע.
- לשיר.
- לצייר.
- להיכנס למיטה מוקדם עם ספר.
עכשיו עברו עם המטוטלת על הרשימה.
ושאלו:
בחרו אחת.
והנה החלק החשוב:
כי מטוטלת שמצביעה על "ים" ואדם שלא הולך לים…
לא שינתה שום דבר.
אולי הבעיה אינה שחסרה לנו שמחה
אולי אנחנו פשוט דוחים אותה.
- אחרי שאסיים את הפרויקט.
- אחרי שאוריד במשקל.
- אחרי שיהיה לי יותר כסף.
- אחרי שאמצא זוגיות.
- אחרי שהילדים יגדלו.
- אחרי שהתקופה הזאת תיגמר.
ואז מגיעה עוד תקופה.
ועוד אחת.
והשמחה הופכת לפרס שאנחנו מבטיחים לעצמנו על כך שנצליח לסיים את החיים.
אבל מה אם היא אמורה להיות בתוך החיים?
שאלו את המטוטלת משהו קצת יותר עמוק
אל תמהרו הלאה.
אם עולה "לא", יכול להיות שמצאתם שאלה הרבה יותר מעניינת.
נסו:
- האם אני מרגיש/ה שאני צריך/ה "להרוויח" שמחה?
- האם מנוחה מעוררת בי אשמה?
- האם אני מרגיש/ה בטוח/ה כשהכול טוב?
- האם אני רגיל/ה יותר להתמודד מאשר ליהנות?
- האם יש בי אמונה ששמחה היא משהו זמני ולכן עדיף לא להתמסר אליה?
בעולם הדאוזינג קיימות שיטות שעובדות בדיוק עם הרעיון של איתור "חסמים" רגשיים או אמונות באמצעות מטוטלת ומפות, ולאחר מכן עבודה עם דפוסים תומכים יותר. Pendulum Institute, למשל, מציג עבודה עם התת-מודע ואמונות כחלק מרכזי מהגישה שלו. חשוב לומר שזו מסגרת רוחנית/מטאפיזית ולא שיטה שהוכחה מדעית לטיפול בתת-מודע. (Pendulum Institute)
אבל כשאלות להתבוננות?
אלה שאלות מצוינות.
ועכשיו נהפוך את הכיוון
במקום לבדוק רק מה חוסם שמחה, בואו נבדוק מה מגדיל אותה.
כתבו:
- אהבה
- הכרת תודה
- משחק
- חופש
- יצירה
- שייכות
- סקרנות
- תנועה
- נתינה
- משמעות
- הומור
- טבע
- מנוחה
עברו עם המטוטלת ושאלו:
נניח שעלתה:
אל תסתפקו בזה.
כתבו:
- אולי נוסע/ת בדרך אחרת.
- טועם/ת משהו חדש.
- מדבר/ת עם אדם חדש.
- נרשמ/ת לשיעור.
- קורא/ת משהו שבחיים לא קראתם.
השמחה מתחילה להפוך ממושג לפעולה.
ויש כאן משהו שהמחקר דווקא יודע לומר על רגשות
החלק הזה אינו קשור להוכחת מטוטלת.
מחקר בתחום המודעות הרגשית מצביע על כך שהיכולת לזהות רגשות ואת הגורמים שמעוררים אותם קשורה לשימוש בדרכי ויסות רגשי מועילות יותר ולרווחה נפשית. כלומר, עצם השאלה "מה משנה את המצב הרגשי שלי?" היא בעלת ערך. (Greater Good In Education)
וזה בדיוק השימוש שאני מציעה כאן.
לא:
אלא:
ניסוי השמחה שלי ל-7 ימים
במשך שבוע, בכל ערב קחו את המטוטלת והמחברת.
כתבו רק דבר אחד:
זה יכול להיות זעיר.
- קפה.
- שיחה.
- שיר.
- מחמאה.
- שמש.
- הצלחה.
- מקלחת.
- חיבוק.
- שקט.
אחר כך שאלו:
ובבוקר למחרת:
אחרי שבעה ימים, אל תבדקו כמה פעמים המטוטלת "צדקה".
בדקו משהו אחר:
כי אולי שמחה אינה משהו שמוצאים
אולי היא משהו שאנחנו מתחילים לזהות.
- אנחנו מזהים מי מעורר אותה.
- איפה היא מופיעה בגוף.
- מה מכבה אותה.
- מה אנחנו עושים כשאנחנו שמחים.
- איזה חלק בתוכנו מרשה לעצמו לשחק.
ואיזה חלק עדיין אומר:
"רגע, קודם תסיימי את כל מה שצריך."
וכאן המטוטלת יכולה להיות הרבה יותר מעניינת מכלי שנותן כן ולא.
היא יכולה להפוך לתזכורת קטנה שתלויה על שרשרת ושואלת:
שאלת המפתח של שרית-ה 🔑
אל תשאלו את המטוטלת אם מותר.
בחרו דבר אחד קטן.
כי בסופו של דבר, המטרה אינה לקבל תשובה על שמחה.
המטרה היא לחיות יותר ממנה.
שאלות נפוצות
איך עובדים עם מטוטלת על שמחה?
לא שואלים אותה מה יקרה ולא מבקשים ממנה להחליט. כותבים מפת מילים אישית – ים, מוזיקה, חברים, משחק, שקט – מניחים את המטוטלת במרכז ושואלים איפה בחיים מחכה כרגע יותר שמחה, תוך שימת לב למה שקורה בפנים כשהמטוטלת מגיעה לכל מילה.
מה זו "מפת שמחה"?
דף ריק שכותבים עליו מילים מפוזרות מתחומי החיים, ומוסיפים מילים משלכם. זו לא מפת מטוטלת מוכנה אלא מפה אישית, ולכן היא מדויקת יותר לחיים שלכם.
האם תנועת המטוטלת מוכיחה מה משמח אותי?
לא. תנועת מטוטלת מושפעת גם מתנועות שרירים זעירות ולא מודעות, ולכן זו אינה בדיקה מדעית של רמת השמחה. הערך הוא בהתבוננות שהשאלות מייצרות, ולא בתנועה עצמה.
מהו ניסוי השמחה ל-7 ימים?
במשך שבוע, בכל ערב כותבים דבר אחד שנתן שמחה באותו יום ושואלים אם נתנו לו מספיק מקום. בבוקר שואלים מה אפשר לעשות כדי ליצור עוד רגע כזה, ובסוף השבוע בודקים מה התגלה על השמחה שלכם.
מה עושים אם מתברר שקשה לי להרשות לעצמי לשמוח?
זו נקודת פתיחה מעניינת ולא בעיה. אפשר להמשיך לשאלות כמו האם אני מרגיש/ה שצריך "להרוויח" שמחה, האם מנוחה מעוררת אשמה, והאם אני רגיל/ה יותר להתמודד מאשר ליהנות.
על שרית-ה אשרוב
מתקשרת ומאמנת לריפוי עצמי בשיטת "שאלת מפתח". מלווה אנשים וארגונים דרך תקשור, מטוטלת, טארוט וכתיבה אינטואיטיבית – לחיבור פנימי וצמיחה משמעותית.
